מאת נטע אנג'ל, יועצת משפחתית, יועצת שינה, מנחת קבוצות הורים, מרפאה בעיסוק, מדריכת ליווי התפתחותי ועיסוי תינוקות

הרגלי שינה של תינוקות וילדים:

שינה של תינוקות לרוב מלווה במספר יקיצות ליליות. מחסור בשעות שינה משפיע על תפקודו והתפתחותו של התינוק:

1. מערכת החיסון נחלשת כאשר שעות השינה מועטות , וגוף התינוק חשוף למחלות.
2. שינה איכותית הכרחית לתפקוד המוח – השינה תורמת לשמירה על הריכוז ולהתפתחות הזיכרון.
3. במהלך השינה מופרשים הורמונים: המלטונין – האחראי על שינה ,והורמון הגדילה, התורמים להתפתחות תקינה.
4. שינה מיטבית משפיעה אף על מערכת העיכול ומסייעת לחילוף חומרים תקין.
5. מצב הרוח של התינוק מושפע עקב מחסור בשינה – ילדים ששנתם מקוטעת לרוב עצבניים, ונוטים לבכות.

הפרעה בשינה של התינוק ,או הילד, משפיעה באופן ישיר על ההורים וגופם:

מחסור בשעות שינה עלול להוביל להפרת האיזון ההורמונאלי ולהפרעות בקצב חילוף החומרים. מבחינה קוגניטיבית, יכולת קבלת ההחלטות של ההורה נפגעת, וכן טווח הקשב שלו.

סף הסבלנות כתוצאה מעייפות יורד, ומצב הרוח לעיתים מדוכדך .מערכת היחסים הזוגית נפגעת בהתאם- ההורה פחות פנוי לשיחות וקירבה אינטימית.

המלצות להקניית הרגלי שינה:

כמו בכל תהליך למידה, חשוב להדגיש כי רכישת הרגלים אלו דורשת התמדה ועקביות.

1. הקפידו על טקס שינה – מומלץ לעבור ממצב ערות המאפיין את היום, למצב שינה – עמעום אורות, דיבור בשקט. חשוב להתחיל בהדרגה בתהליך זה, כחצי שעה לפני ההשכבה.
2. הימנעות מהתניות – הימנעו מהירדמות באופן קבוע המותנה בבקבוק/הנקה/ידיים/עגלה וכו'
3. מומלץ להימנע מעייפות יתר – נסו לזהות סימני עייפות תוך חצי שעה, כך תסייעו להירדמות קלה ושינה רציפה. סימני עייפות: גירוד ראש/אוזניים, שפשוף עיניים, פיהוק.
4. סביב גיל 5-6 חודשים, הורמון המלטונין (הורמון המסייע להירדמות ושינה)מופרש באופן מותאם להירדמות עצמאית. בגיל זה, ניתן להרגיל את התינוק באופן הדרגתי להירדמות עצמאית במיטה.
5. שתיית בקבוק בעת שכיבה במיטה אינה מומלצת – מבחינה התנהגותית עלולה להיווצר התניה של שינה המקושרת עם בקבוק. בנוסף, בפן הבריאותי- מצב זה עלול לגרום לעלייה בשכיחות של דלקות אוזניים.
6. שנת יום חשובה לא פחות– שנת יום אינה פוגעת בשנת הלילה , ואף תורמת.(במידה ואינה אורכת מעל לשלוש שעות). עייפות יתר עלולה להוביל לקשיי הירדמות ולשינה לא רציפה.
7. כדאי לשמור על רעשים סבירים בעת ההרדמה, אין צורך בשקט מוחלט. כך תאפשרו לתינוק להימנע מפיתוח הרגלי הירדמות נוקשים.
8. צרו סביבה תומכת עבורכם- – סבתא / בייביסיטר שתסייע לכם להשיג זמן פנאי לעצמכם. אתם חשובים באותה מידה!
9. מומלץ להיבדק אצל רופא במידה והתינוק נוחר או מביע כאב – זאת כדי לשלול שקד שלישי, בעיות אוזניים וכו.

זוהי תקופה מאתגרת, ולעיתים לא קלה. וכמו כל דבר – היא חולפת.

נטע אנג'ל

יועצת משפחתית, יועצת שינה, מנחת קבוצות הורים, מרפאה בעיסוק, מדריכת ליווי התפתחותי ועיסוי תינוקות.

בדף הפייסבוק https://www.facebook.com/bohrim.bamishpaha/

גם בהתפתחות תקינה  קיימים שיבושי היגוי אצל ילדים, וגם אם יש כאלו שמדברים ברור יותר מאחרים, עדין השיבושים יכולים להיות במקרים רבים נורמאטיביים והתפתחותיים ולא מצריכים בהכרח התערבות. כדי להחליט אם יש צורך בהתערבות של קלינאית תקשורת יש לשים לב אם ההמצב דינאמי: ככל שעובר הזמן השיבושים פוחתים, יותר אנשים (פרט לאמא ואבא) מסוגלים להבין את הפעוט ומובנות הדיבור עולה בהדרגה.

מגיל 3 שנים אנו מצפים למערכת הגייה יציבה, בה לגיטימיים עדיין שיבושים של הגאים ספציפיים (כמו חוסר הגיית ל', ר' וכד) אך כבר לא נורמטיביים שיבושים נרחבים ולא ספציפיים במילים (כמו השמטות הברות, החלפות צלילים לא עקביים וכד). עד גיל זה ילדים עושים פישוטים רבים במילים. כמו למשל קיצור מילים והפחתת הברות מהן ( "תול" במקום "חתול"), החלפות עיצורים במילה (״תתול" במקום "חתול") וכד. אין אלה שיבושים של עיצורים ספציפיים אותם הילד לא מסוגל לומר, אלא פישוטי הגייה – קיצור מילים בנות כמה הברות (יה במקום לחמניה), הפיכת עיצור אחד במילה לדומה לשני (דדור במקום כדור) כדי לא לעבור מעיצור בעל הגייה קדמית לעיצור בעל הגייה אחורית וכדומה.

כאמור, שיבושי הגיה אלו של פישוט המערכת הצלילית צריכים ללכת ולפחות ולהיעלם סביב גיל 3 שנים. בגיל זה עדיין לגיטימיים שיבושים ספציפיים של הגה מסויים ועקבי שלא קיים באינונטר העיצורים של הילד לדוגמא להגיד שיום במקום שלום בהעדר ל', מאק במקום מרק בהיעדר ר' וכדומה. בגיל 4 שנים רוב העיצורים אמורים להרכש ואם לא נרכשו יש צורך להתערב (פרט לשיבושי שורקות- צ,ש,ס שצריכות להירכש בגיל 6 שנים).

הקלינאי מחליט אם יש צורך בטיפול לפי מספר שיקולים, בינהם כמות העיצורים המשובשים, ניתוח דגם הטעויות והבנה אם הוא תקין התפתחותית וכדומה. לכן בכל מקרה של התלבטות, כדאי לגשת לאבחון ולהתייעץ. לעיתים ההתערבות תהיה מוקדמת מאד: למשל בקשיים מוטוריים, דיספרקרסיים, ריבוי תהליכים מפשטים עד עדי מובנות ירודה מאד ועוד.

בכל מקרה של התלבטות כדאי להגיע לאבחון. האבחון הוא חוויה חיובית לילד המשלבת אינטראקציה מהנה ומשחקית עם מבוגר. גם אם הקלינאי יחשוב שאין צורך בהתערבות, הוא עשוי לרצות לראות את הילד למעקב בהמשך ואף לתת להורים הדרכה לעידוד התפתחות הילד בבית.

 

ילדים רבים מופנים לאבחון בריפוי בעיסוק על ידי הגננות והמורות עקב קשיים בישיבה לאורך זמן, קשיים באחיזת עפרון, קשיים בהתארגנות ועוד.

מהו ריפוי בעיסוק?

ריפוי בעיסוק הוא מקצוע טיפולי-חינוכי-שיקומי, שעוזר לשפר את התפקוד של האדם בסביבתו – בבית, בגן, בבית הספר, בעבודה ועוד. בטיפול מתרגלים פעילויות משמעותיות עבור המטופל וכמובן שכאשר הטיפול הוא בילד, יערב הטיפול משחק ויצירה.

כיצד מתבצע האבחון?

אבחון בריפוי בעיסוק מעריך את התפקוד של הילד בתחומי העיסוק השונים בעזרת תצפיות, כלי אבחון פורמליים תוך הישענות על דיווחים מההורים ומהמסגרות החינוכיות. האבחון מתייחס למוטוריקה גסה ועדינה, לכישורים גרפומוטוריים כמו שימוש בעיפרון, גזירה, כתיבה וציור, קוגניציה ותפיסה (חשיבה ולמידה), התארגנות יומיומית ועוד.

מתי כדאי לפנות לטיפול?

מומלץ לפנות לאבחון במקרים בהם הילד ממעט או נמנע להשתתף בפעילויות שונות כמו בפעילויות יצירה בגן, חסר עצמאות בתפקוד היומיומי, סובל מקושי לארגן את התיק לבית הספר, בררן באוכל, נמנע ממקומות רועשים.

המנעות מפעילויות שונות יכולה להעיד על קושי העומד מאחוריה לדוגמא – ילד הנמנע מכתיבה, ציור וגזירה עשוי לעשות כך בשל קושי באחיזת העיפרון, בהתארגנות על הדף וכדומה. ילד הנמנע מפעילות ספורטיבית עשוי לעשות זאת בשל קשיים במוטורקה הגסה וילד הנמנע מלשחק בחצר עשוי לעשות זאת בשל רגישות יתר תחושתית הגורמת לו להרתע מלגעת בחומרים כמו חול ובוץ.

במהלך אבחון יעריך המרפא בעיסוק עד כמה ההימנעות מפריעה לילד בהתפתחות ובתפקוד השוטף. במידה ויש להמנעות השפעה מרובה על ההתפתחות והתפקוד היומיומי יהיה צורך בטיפול.

מאת אסתי זיסמן מטפלת רגשית

הורים רבים לילדים בגיל הרך "מתבלבלים" בין שתי המטלות העיקריות של חינוך וטיפול ורואים בהן כמתנגשות.
הטיפול – מטלה של נתינה, הזנה, אהבה, דאגה
חינוך – דרישות, חוקים, חברות, ציפיות, תסכול

הורים רבים מתקשים לעבור מהמענה המיידי לכל צורך כפי שמתבקש בגיל בו הילד תינוק, להזנה וטיפול על פי הצורך ובאופן מבוקר שיכול לשאת גם את תסכול הילד וגם של ההורה.
בחברה שלנו המודרנית, העמוסה, הלחוצה, כשאנחנו מאד מעוניינים ב"ילד מאושר" אנחנו מתקשים לשאת את תסכולי הילד ולעיתים את קשייו.
במקרים בהם יש קשיים התפתחותיים אובייקטיבים אף יותר. ההורים מגוננים, מעניקים
"שירותים עודפים" ובכך מחלישים את הילד ומשדרים לו כי אינו מסוגל.
אנחנו שוכחים שאם לא נכוון את הילד להתמודד עם קשייו, להכיר בהם, להתאמץ, לתרגל, לעמוד בתסכול, לדחות סיפוקים – לא נכין אותו לעולם שבחוץ.
ניתן לכוון את הילדים להתאמץ תוך כדי הקניית מיומנות ועזרה במידה, כשאנחנו זוכרים לשדר להם שאנחנו סומכים שיצליחו ככל שיתאמנו. גם מצבי תסכול וכשלון מתואמים יכולים להיות שלב בהתפתחות, שלב שהוא הכרחי.

בהדרכת ההורים אנחנו מנסים לסייע להורים לאפשר לילדים התמודדויות תואמות גיל, ולאפשר להם להבין את נחיצות החינוך לערכים התואמים לערכיהם הם.
פעמים רבות הורים מדברים ב"שתי שפות" לילד ומאפשרים לו את הבחירה ומבקשים ממנו אישור להתנהגות ההורים ורק מגדילים את הבלבול שלו, בשעה שאם היו מדברים קצר, ברור, החלטי, הילד היה חש שמישהו מבוגר שומר עליו, יודע מה טוב עבורו וכך כמות החרדה והבלבול היו יורדות.
בקצה השני – גם חינוך ביקורתי ונזפני מיד יכול להחליש את הילדים ולשדר להם כי אינם "מספקים את הסחורה" והם מאכזבים את הוריהם ונידונו להם חיי כישלון.
בהדרכת הורים ניתן לעבד את הויסות בין הטיפול לתינוק, להבין את עולם הילד ולחזק אותו יחד עם דרישה מתואמת העוזרת לגדילה והתפתחות.
הורות – המקצוע החשוב בעולם ולא רבים עוסקים בלימוד והתמקצעות תאורטית בו. אנחנו לומדים אותו בשטח תוך "פציעות". כשמצליחים לבקש סיוע ולהעזר באנשי מקצוע, מתבהרים העניינים, פעמים רבות זירות מאבק הופכות לחיי שיתוף והנאה של הורים וילדים.

אחיזת עפרון אצל ילדים – הידעת:

1. במקרה של אחיזת עפרון לא נכונה לא נהוג להתערב אלא אם כן האחיזה אינה תפקודית כלומר מעייפת או מאמצת את הילד או גורמת לו לשליטה ירודה בעפרון.
2. כל עוד האחיזה היא תפקודית היא נחשבת תקינה ולא נשנה אותה ולכן יתכנו סוגים שונים של אחיזה נכונה אפילו אם אינם נראים לנו תקינים.
3. חשיפה מועטת לכתיבה, חולשה בגו ובחגורת הכתפיים והרגלי עבודה לא נכונים יכולים לגרום לאחיזה לא תפקודית.
4. סביב גיל 5 נצפה להתבססות של האחיזה הבוגרת.
5. לפני גיל 4 לא מומלצת התערבות שמטרתה שינוי אחיזת עפרון.
6. אחיזה תפקודית תאפשר איכות קו טובה, דיוק וסיבולת (שמירה על האיכות לאורך זמן).

בכל מקום של חשש כדאי לפנות למרפאה בעיסוק שתוכל לזהות את מקור הקושי והאם יש צורך לטפל בו.

לעיתים התערבות ממוקדת וקצרה תספיק לפתרון מהיר של הבעיה בשילוב של מתן כלים להורים לתרגול בבית.